דרך הנשימה אנו יכולים להגיע לזרימה, הרמוניה וליציבה נכונה בחיי היומיום. מודעות לנשימה תביא אותנו למיקוד הקשב,השקטת המיינד ולתודעה גבוהה יותר. כמו כן הנשימה, תתמוך בביטויי אל מול עצמי ואל מול הסובבים.
הנשימה היא הפעולה החיונית ביותר לקיום החיים לכן היא אוטונומית – כלומר איננה תלויה בכח הרצון. בזמן השאיפה היקף הנחיריים גדל, מימדי הגוף גדלים, השרירים הבין-צלעיים מתכווצים ומאפשרים לצלעות להתרחב לצדדים ומעלה, כך הריאות מצליחות להתמלא.
בעת שאיפה הסרעפת (שריר דומה כיפה שמפריד בין איברי הבטן לבית החזה) מתכווצת ויורדת מטה אל איברי הבטן התחתונה, מושכת את הריאות מטה ומאפשרת לאוויר לחדור לעומקן. בנשיפה הסרעפת משתחררת מעלה חזרה ומאפשרת לאוויר לצאת החוצה דרך איברי הנשימה העליונים.
מערכת העצבים האוטונומית שולטת על הנשימה. ישנם עוד כמה מערכות אשר נשלטות ע”י מערכת זאת – מעכ' החיסון, לחץ הדם, פעימות הלב, עיכול ועוד. אך נשאר ממוקדים בנשימה.
באמצעות הפניית הקשב אל הנשימה נוכל לעודד ולטפח את יכולת הקיום של המודעות והקשב מה שיחזק בנו את כוח הרצון. הנשימה מתקיימת בכל עת, שאיפה ממלאת את הגוף בחמצן ומאפשרת למוח להשאר ער פנימה והחוצה.
הנשיפה מוציאה את הפחמן הדו חמצני מהגוף. הנשימה מפרה את המוח והמוח מכוון את הנשימה.
האיזור במוח אשר שולט על הנשימה הוא גזע המוח הוא יודע לתת את המידע המדוייק של קצב ועומק הנשימה. בשעה שאנו ערים יכולים אנו "לשחק" עם הנשימה – נשימה מואצת או עצירת נשימה וכו.. לעומת זאת בזמן שינה הנשימה הופכת אוטונומית לחלוטין ואין לנו שום יכולת לשלוט בה. אלו מאיתנו (מאחל לכולנו) אשר מפתחים את יכולת הנשימה בזמן ערות (אופניים, שחייה, ריקוד, מדיטציה ונשימה מודעת) ייהנו משינה ערבה יותר וצלולה יותר.
בביטויי מצב הרוח אין אנו מתייחסים רק אל המצב הנפשי אלא גם למצב הרוח הנושבת באפינו.
האף הוא איבר הנשימה שלנו דרכו אנו נושמים ומריחים. הפה לעומת זאת אינו ניחן באותן סגולות מופלאות של נשימה אפית. הרגל מגונה אותו סיגלנו הוא לנשום דרך הפה. נשימה תמידית מהפה (שלא בספורט או מאמץ)דורשת מאיתנו הספקה של אויר כפולה מה שמעייף אותנו יותר ועוד היא חושפת אותנו למחלות רבות (אויר שאינו עובר סינון וחימום כמו באף)
מילה רחבה היא הנשימה, ישנם שני רבדים של נשימה אליהם אנו מתייחסים, הנשימה הפיזית והנשימה של תאי הגוף
בזמן שאיפה נכנס חמצן פנימה אל הריאות ומשם למחזור הדם (ההסעה של האוויר) דרכו הוא עובר אל התאים בגוף. כאשר החמצן מגיע אל התאים נעשה תהליך של דיפוזיה– פעפוע איזון בעזרת מפל הריכוזים. כלומר, ריכוז גבוה מתאזן עם הנמוך. כך מתרחש חילוף החומרים בגוף. החמצן אשר מוסע ע”י כד”א אל התאים נפלט חזרה כפחמן דו חמצני ועושה דרכו אל הריאות והחוצה מאיתנו.
נשימה תאית היא נשימה מעט שונה . נשימה תאית נתמכת ע"י חמצן אך איננה זקוקה למעורבות שלו באופן קבוע בדומה לנשימה הפיזיולוגית. נשימה תאית מתקיימת בכל, בכל יצור חיי ללא יוצא מהכלל בטבע.
הנשימה קשורה בקשר הדוק למצבים מנטליים, רגשיים ופיזיים. הנשימה מזינה אותם והם משקפים אותה. לעיתים הנשימה נעשית קצרה יותר ושטוחה ואף נוצר קוצר או קושי נשימה אלה יכולים להביא איתם תרגום של עייפות, כאב, אי נוחות וחוסר שקט.
בזמן כאב פיזי בגוף נוכל להשתמש בנשימה לריפוי – הרי החמצן נעזר במחזור הדם וההיפך. ככל שהגוף יקבל אספקה של חמצן כך יוכל לתפקד במלוא הפוטנציאל שלו בכל חמשת הגופים.(רגשי, נפשי, מנטלי, פיזי, אנרגטי)
עבודת נשימה עוזרת לריפוי ולהרגעת מערכות העצבים והשרירים, רפיון והרפיה של הגוף ושל התודעה מסייעת ליציאה מתקיעויות, שחרור מחרדה, מתח, עצבות, מחלות וכל דבר שמרגיש לנו בעל קושי.
דרך הנשימה אנו יכולים להגיע לזרימה, הרמוניה וליציבה נכונה בחיי היומיום. מודעות לנשימה תביא אותנו למיקוד הקשב,השקטת המיינד ולתודעה גבוהה יותר. כמו כן הנשימה, תתמוך בבטוי אל מול עצמי ואל מול הסובבים.
טכניקה יעילה ופשוטה לחיים מאוזנים ובריאים יותר היא לנשום נשימות מלאות דרך האף ולנשוף דרך הפה. הכוונה בנשימה מלאה היא להביא מודעות לנשימה, למלא את הבטן את הסרעפת ובית החזה ולנשוף את כל האוויר החוצה, תרגישו ממש את הסחיטה של אברי הנשימה. זאת נשימה מודעת ומלאה.. … נוכל לנשום כמה פעמים שנרצה ביום נשימה מודעת ולחזור אל הנשימה המקורית – נשימה אפית. שאיפה נשיפה. ממש כמו תינוקות, משם תוכלו לקבל השראה לנשימה מלאה, פתוחה ורגועה.